<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ט'</h1>
<h2>דף צג:</h2>
דין מנהג כשר לרחוץ צוארי עופות אע"ג דכלי שני אינו בולע ומבשל, שמא יחמרו במי מליגה על ידי האור. יש לתמוה למה נהגו לרחוץ צוארי העופות מקום השחיטה אחר שחיטה קודם מליגה, מאחר שמולגין בכלי שני ואינו לא מבשל ולא בולע כמו שפי' ר"ת דכלי שני אינה מבשל ולא בולע. ולא הייתי רוצה לומר דאע"פ שאינו מבשל מבליע הדם בבשר. דלא גרע בשר מכלי חרס. דאמרינן בירושלמי [שבת פ"ג ה"ה] מהו ליתן תבלין למטה ולערות עליהם מים רותחין מלמעלה, רבי יונה אמר עירוי ככלי ראשון. חייליה דרבי יונה מן דא וכלי חרס אשר תבשל בו ישבר, אין לי אלא מבשל בו, עירה לתוכו תבלין רותח מנא לן ת"ל יבשל בו מכל מקום. ודחי תמן כלי חרס בולע. אלמא משמע דאפילו יהיה ככלי חרס שני דאינו מבשל מיבלע מיהא בלע. ואע"פ שמקשה אחרי כן ואם בכלי נחושת בשלה אית לך למימר כלי נחושת בולע. מכל מקום לא הדר ביה. ולכאורה נראה לרבי דלא בלע כלי חרס טפי מבשר, (כו דתניא) [כן אמרו] לפני רבי. אבל הוא היה אומר דשמא הורגלו מפני חשש שלא יבואו לחמם אותם המים שמלגו בהם וליתנם על האש כדי למלוג בה תרנגולים אחרים או לרחוץ קערות בהם ויהיו הכלים והמים נאסרים מחמת ממשות דם צוארי התרנגולים שלא הודחו ונתבשלו על האש וגם הקערות אסורות אם (נדחינו) [נדיחם] בכלי ראשון.
